עם העלייה בגיל, עולה גם הסיכון לדמנציה, והשאלה המרכזית היא האם השימוש בטכנולוגיות מזיק או מועיל לקוגניציה. על פי השערת הדמנציה הדיגיטלית, חשיפה ארוכת שנים לטכנולוגיות עלולה להחמיר יכולות קוגניטיביות, בעוד שהשערת הרזרבה הטכנולוגית טוענת כי שימוש בטכנולוגיות מעודד התנהגויות ששומרות על תפקוד קוגניטיבי.

במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת nature human behavior, החוקרים שאפו לבדוק את שתי ההשערות באמצעות סקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים שפורסמו במאגרי מידע שונים, כולל Medline, PsycInfo, CINAHL, Science Direct, Scopus Cochrane Library, ProQuest ו-Web of Science. מחקרים נכללו אם היו מחקרי תצפית או מחקרי קוהורט שהתמקדו בשימוש כללי בטכנולוגיה דיגיטלית בקרב מבוגרים (מעל גיל 50) וכללו תוצא קוגניטיבי או אבחנת דמנציה.

החוקרים איתרו 136 מחקרים שעמדו בקריטריוני הכללה, מתוכם 57 מחקרים התאימו למטה-אנליזה על בסיס יחס סיכויים או יחס סיכון. בסך הכל נכללו 411,430 מבוגרים (גיל ממוצע 68.7 שנים, 53.5% נשים) ממחקרי תצפית, חתך ואורך (טווח משך מעקב: 1–18 שנים, ממוצע 6.2 שנים). השימוש בטכנולוגיות דיגיטליות נקשר להפחתת הסיכון לירידה קוגניטיבית (יחס סיכויים 0.42, רווח בר סמך 95%, 0.35–0.52) ולהפחתה בקצב הירידה הקוגניטיבית לאורך זמן (יחס סיכון 0.74, רווח בר סמך 95%, 0.66–0.84). ממצאים אלו נותרו מובהקים גם לאחר התאמה לגורמים דמוגרפיים, חברתיים-כלכליים, בריאותיים ומדדים חלופיים לרזרבה קוגניטיבית.

כל המחקרים הוערכו באשר לאיכותם באמצעות רשימת תיוג סטנדרטית, והממצאים המרכזיים שוחזרו גם כאשר ניתוח הנתונים הוגבל למחקרים האיכותיים ביותר. החוקרים מציינים כי נדרשת עבודה נוספת כדי להבין את הסיבתיות האפשרית הדו-כיוונית, את המנגנונים התומכים ברזרבה טכנולוגית, ואת האופן שבו סוג הטכנולוגיה וזמן החשיפה לטכנולוגיה משפיעים על בריאות קוגניטיבית.

הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה