במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת The journal of prevention of Alzheimer's disease, החוקרים ביקשו להעריך את הקשר בין עוצמת ההליכה ומשכה לבין שינויים פתולוגיים מוחיים הקשורים למחלת אלצהיימר.
עוד בעניין דומה
החוקרים איתרו 151 מבוגרים קשישים שהשתתפו במחקר הקוריאני להזדקנות המוח לאבחון מוקדם וחיזוי אלצהיימר (החל משנת 2014). כל משתתף עבר הערכה שכוללת דימות של המוח בתחילת המחקר ובמעקב של ארבע שנים.
הליכה לאורך החיים הוערכה באמצעות שאלון Lifetime Total Physical Activity וחולקה לפי עוצמה (גבוהה מול נמוכה) ולפי משך (קצר - עד 360 דקות בשבוע, מול ארוך - מעל 360 דקות בשבוע), והתקבלו ארבע קבוצות הליכה משולבות. שקיעת עמילואיד-בטא וטאו, ניוון עצבי ונפח נגעים בחומר הלבן נבדקו באמצעות PET/MRI.
מתוצאות המחקר עולה כי הליכה ממושכת או בעצימות גבוהה היתה קשורה לירידה מובהקת בשקיעת עמילואיד-בטא לאורך ארבע שנים. גם הקבוצה המשולבת של הליכה ממושכת ובעצימות גבוהה הראתה יתרון דומה, בעוד שבקבוצות עם הליכה בינונית לא נמצא אפקט מובהק.
ההשפעה נצפתה בעיקר בקרב מי שהחלו בהליכה קבועה כבר בשלבי החיים המוקדמים. לא נמצא קשר מובהק עם שקיעת טאו, ניוון עצבי או נפח נגעים בחומר הלבן.
החוקרים סיכמו כי הליכה ממושכת ובעצימות גבוהה עשויה להפחית את שקיעת עמילואיד בטא במוח, ובכך להפחית את הסיכון למחלת אלצהיימר, במיוחד כאשר פעילות זו מתחילה בשלבי החיים המוקדמים.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה