קרדיומיופתיה עמילואידית המתווכת על ידי טרנסתירטין (ATTR-CM,י Transthyretin cardiomyopathy) היתה קריטריון אי הכללה בניסויים קליניים אקראיים של מעכבי SGLT2י(Sodium Glucose co-Transporter 2). במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העתJournal of the American College of Cardiology, ביקשו חוקרים להעריך את היעילות והסבילות של מעכבי SGLT2 בחולים עם ATTR-CM.
עוד בעניין דומה
במחקר נותחו נתונים של 2,356 חולי ATTR-CM עוקבים (2014-2022): 260 (11%) קיבלו מעכבי SGLT2. השוואת קבוצות הטיפול והביקורת גילתה 14 משתנים שונים באופן מובהק, כאשר גיל ומקטע N טרמינלי של פפטיד מוחי נתריורטי (NT-proBNP, N-terminal pro–B-type natriuretic peptide) נכללו במודל. ציון נטייה המשקף את הסבירות להיות מטופל במעכבי SGLT2 עבור כל חולה נקבע באמצעות 16 משתנים.
220 מטופלים שטופלו במעכבי SGLT2 (גיל 77 ± שנתיים; 82.3% עם ATTR-CM מזן הבר (wild type); מקטע הפליטה של חדר שמאל 45.8% ± 11%) נכללו במחקר, יחד עם 220 מטופלי ביקורת תואמים בהתבסס על ציוני הנטייה. נאותות ההתאמה אומתה (הבדלים מתוקננים: <0.10 בין קבוצות). כמו כן, שיעור הפסקת הטיפול עם מעכבי SGLT2 היה 4.5%.
תוצאות המחקר הדגימו כי לאחר 12 חודשים, טיפול עם מעכבי SGLT2 היה קשור להידרדרות מופחתת בדירוג התפקודי של NYHAי(New York Heart Association) ולרמות נמוכות יותר של המקטע ה-N טרמינלי של הפפטיד המוחי הנתריורטי.
בנוסף, הטיפול הוביל לשיפור בקצב הסינון הגלומרולרי המשוער ולירידה במקרי התחלת טיפול עם משתני לולאה. כמו כן, במשך 28 חודשים (Q1-Q3: 18-45 חודשים), טיפול עם מעכבי SGLT2 היה קשור לשיעורים נמוכים יותר של תמותה מכל סיבה (יחס סיכונים: 0.57; רווח בר-סמך 95%: 0.37-0.89; P = 0.010), תמותה קרדיווסקולרית (יחס סיכונים: 0.41; רווח בר-סמך 95%: 0.24-0.71; P < 0.001) ואשפוז בשל אי ספיקת לב (יחס סיכונים: 0.57; רווח בר-סמך 95%: 0.36-0.91; P = 0.014).
בנוסף, הטיפול גרם לירידה בהתרחשות של התוצא המשולב של תמותה קרדיווסקולרית ואשפוז בשל אי ספיקת לב (יחס סיכונים: 0.57; רווח בר-סמך 95%: 0.38-0.84; P = 0.003).
החוקרים מסכמים כי הטיפול עם מעכבי SGLT2 בחולי ATTR-CM נסבל היטב והיה קשור להשפעות חיוביות על תסמיני אי ספיקת לב, תפקודי כליות ודרישה לתרופות משתנות לאורך הזמן. יתר על כן, טיפול עם מעכבי SGLT2 היה קשור בסיכון מופחת לאשפוז מאי ספיקת לב ותמותה קרדיווסקולרית ומכל סיבה, ללא קשר למקטע הפליטה, אם כי סביר להניח שגודל ההשפעה מוערך יתר על המידה.
בהיעדר ניסויים אקראיים, נתונים אלה עשויים לספק תובנות חשובות לרופאים השוקלים את השימוש במעכבי SGLT2 בחולים עם ATTR-CM.
מקור: