אורח חיים יושבני, ובכללו צפייה ממושכת בטלוויזיה/ מסכים אחרים, עלולים להיות בעלי השפעה מטבולית שלילית ארוכת טווח. במסגרת מחקר אשר ממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Pediatrics, ביקשו החוקרים לבחון את ההשערה לפיה צפייה בטלוויזיה בתקופת הילדות קשורה לסיכון להימצאות סינדרום מטבולי בגיל 45.
עוד בעניין דומה
במחקר זה התבססו החוקרים על עוקבה מדונדין, ניו זילנד (שנות לידה 1972-1973). זמני צפייה בטלוויזיה (לפי דיווח של ההורים ודיווח עצמי) תועדו בגילאי 5, 7, 9, 11, 13, 15 ו-32. התוצא העיקרי של מחקר זה היה הימצאות סינדרום מטבולי בגיל 45, אשר הוגדר לפי נוכחות של שלושה סעיפים מהבאים: רמות גבוהות של המוגלובין מסוכרר, היקף מותניים גבוה, רמות טריגליצרידים גבוהים בדם, HDL נמוך ולחץ דם גבוה. נתונים בדבר זמני צפייה בטלוויזיה ומצב סינדרום מטבולי, היו זמינים עבור 870/997 מהנבדקים (87%).
תוצאות המחקר הדגימו כי זמן הצפייה הממוצע בגילאי 5-15 קשור להימצאות סינדרום מטבולי בגיל 45. קשר זה נותר מובהק סטטיסטית גם לאחר התאמה למין, מצב סוציואקונומי ו-BMI בגיל 5 (יחס סיכויים: 1.30, רווח בר סמך 95%: 1.08-1.58, P=0.006) ואף לאחר התאמה לזמני צפייה בגילאים מבוגרים (1.26, 1.03-1.54, P=.026).
צפייה בטלוויזיה בזמן הילדות נמצאה קשורה גם לכושר לב-ריאה גרוע יותר ו-BMI גבוה יותר בגיל 45.
מתוצאות מחקר זה עולה כי זמן הצפייה בטלוויזיה בגילאי הילדות וההתבגרות קשור לסיכון מוגבר להופעת סינדרום מטבולי בגיל 45. צמצום זמן הצפייה במסכים בקרב ילדים ומתבגרים צעירים הוא בעל השלכות בריאותיות חיוביות בטווח הארוך.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה