במחקר שממצאיו תוארו בכתב העת International Journal of Environmental Research and Public Health ניסו החוקרים לנתח את השפעותיה של כל פאזת הכלה במהלך הגל הראשון של מגיפת ה-COVID-19 על רמות הדיכאון של עוקבה שכללה 121 מבוגרים עם רקע של הפרעת דיכאון מאג׳ורי מקטלוניה, בין 1 בנובמבר 2019 ו-16 באוקטובר 2020.
עוד בעניין דומה
מחקר זה היה חלק ממחקר Remote Assessment of Disease and Relapse-MDDי(RADAR-MDD). את הדיכאון העריכו החוקרים על ידי שאלון ה-PHQ-8 ואילו את החרדה על ידי שאלון ה-GAD-7.
במסגרת המחקר בחנו החוקרים את רמות הדיכאון לאורך כל הפאזות (לפני סגר, במהלך סגר ובארבע פאזות לאחר הסגר) כפי שהוטלו על ידי הממשל הספרדי או הקטלאני. לאחר מכן, יצרו החוקרים מודל משולב כדי להעריך את השינוי בדיכאון לאורך אותן פאזות.
תוצאות המחקר הראו כי היתה החמרה משמעותית ברמות הדיכאון במהלך הסגר ובפאזה (הפאזה הכי מוקדמת לאחר הסגר), בהשוואה לפאזה שלפני הסגר.
עוד נמצא כי אלו שבפאזה שלפני הסגר הראשון סבלו מדיכאון קל, חוו עלייה בחומרת הדיכאון במהלך ״המציאות החדשה״, בעוד שרמות הדיכאון של אלה שסבלו מדיכאון ברמת חומרה גבוהה לפני הסגר פחתו בתקופה זו, בהשוואה לפאזה שלפני הסגר.
ממצאים אלה מעלים אפשרות לפיה ההגבלות שהוטלו במהלך מגיפת הקורונה השפיעו על רמות הדיכאון כתלות בחומרת הדיכאון בתקופה שלפני הסגר. כך, מטופלים עם דיכאון קל הגיבו יותר לגירוי החיצוני בהשוואה למטופלים שלפני הסגר היו עם דיכאון חמור יותר. לכן, ייתכן שלסגר יש השפעות יותר מזיקות על אוכלוסיה זו.
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה