מטופלים הנדרשים לתמיכה סירקולטורית מכנית חווים הרחבה של כלי הדם ונפילות בלחץ הדם, וזאת בשל שטח פנים גדול הנחשף למשטח לא ביולוגית ונעדר אנדותל. מחקרי עבר עסקו בשימוש באנגיוטנסין 2 במסגרת כללית של הלם ואזודילטורי. ברם, נותרו סימני שאלה רבים בכל הנוגע למתן טיפול עם אנגיוטנסין 2 בחולים עם רקע של כשל לבבי.
עוד בעניין דומה
במסגרת מחקר אשר ממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Journal of Intensive Care Medicine ביקשו החוקרים להעריך את ההשפעה ההמודינמית הסיסטמית והמרכזית של אנגיוטנסין 2, וזאת בקרב מטופלים עם כשל לבבי/נשימתי ראשוני הנדרשים לתמיכה סירקולטורית מכנית.
המחקר בוצע במתכונת רב מרכזית רטרוספקטיבית ותצפיתית. במסגרתו נכללו מבוגרים תחת תמיכה סירקולטורית מכנית אשר קיבלו אנגיוטנסין 2 לטיפול בהלם ואזודילטורי.
התוצא העיקרי של מחקר זה היה השינוי בלחץ העורקי הממוצע (Mean Arterial Pressure – MAP) ממצב הבסיס והמינון הנדרש של ואזופרסורים לאחר מתן אנגיוטנסין 2.
המחקר הנוכחי כלל 50 מטופלים. 41 מהמטופלים עם רקע של כשל לבבי ו-9 עם רקע של כשל נשימתי. המינון ההתחלתי (בתחילת מתן אנגיוטנסין) של נוראפינפרין עמד על 0.44 (0.34,0.64) ו-0.47 (0.73, 0.33) מק"ד\ק"ג\ש' בקבוצות הכשל הלבבי והנשימתי, בהתאמה.
תוצאות המחקר הדגימו כי ה-MAP של קבוצת הכשל הלבבי עלה מ-60 ממ"כ ל-70 ממ"כ ממצב הבסיס ועד לשעה אחת ממתן אנגיוטנסין 2 (P<0.001), זאת עם ירידה במינון פרסורים של 0.04 מק"ג\ק"ג\ד' (P<0.001).
כעבור 12 שעות ממתן טיפול עם אנגיוטנסין 2, המינון ירד ב-0.16 מק"ג\ק"ג\ד' (P=0.001). בקבוצה זו, לא הודגם שינוי ב-cardiac index או בלחץ ריאתי עורקי ממוצע במהלך 12 השעות ממתן הטיפול עם אנגיוטנסין 2.
בקבוצת הכשל הריאתי, הודגמה השפעה לא מובהקת על ה-MAP לאחר שעה ממתן אנגיוטנסין 2 (מ-61 ל-81 ממ"כ, P=0.26) ובמינון הפרסורים (ירידה של 0.13 מק"ג\ק"ג\ד', P=0.06).
מתוצאות מחקר זה עולה כי בקרב החולים הנדרשים לתמיכה סירקולטורית מכנית עקב כשל לבבי, הטיפול עם אנגיוטנסין 2 הוא בעל השפעה המודינמית טובה, זאת ללא השפעה בלתי רצויה על התפקוד הלבבי או הלחץ הריאתי. בקרב אלה עם כשל נשימתי לא הודגמה השפעה מובהקת וזאת עקב גודל דגימה קטן מדי.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה