במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת The Journal of Pediactrics ביקשו החוקרים להעריך את השפעת תזמון הטיפול לפרכוס ראשון ביילודים (על פי אבחון אלקטרוגרפי) על שכיחות של התקפי פרכוס נוספים. בנוסף, ביקשו החוקרים לתאר את הטיפול הכולל בפרכוס, וזאת בעוקבה גדולה של יילודים.
עוד בעניין דומה
במחקר זה נכללו יילודים משני מחקרים אירופאים רב מרכזיים אשר נולדו בשבועות 36-44 להריון. אלה אשר טופלו עם נוגדי פרכוס לאחר הוכחת פרכוס באלקטרואנצפלוגרפיה (Electroencephalography – EEG) חולקו על פי תזמון הטיפול בזמנים של כעבור שעה, כעבור בין שעה לשעתיים וכעבור שעתיים ומעלה מפרכוס ראשון. התוצאים אשר נמדדו כללו את נטל הפרכוסים, נטל הפרכוסים המקסימלי, מצבי סטטוס אפילפטיקוס, מספר הפרכוסים ומינון נוגדי הפרכוס ב-24 השעות שלאחר הפרכוס הראשון.
מניתוח התוצאות עלה כי מתוך 472 הנבדקים ל-154 (32.6%) היה פרכוס אשר הוכח ב-EEG.י69 ילודים קיבלו טיפול בודד לאחר הפרכוס. מתוכם, 21 קיבלו טיפול בטווח של שעה מהופעת הפרכוס, 15 בזמן שבין שעה לשעתיים ו-33 בזמן שעלה על שעתיים מהפרכוס.
בקרב אלה אשר טופלו עם נוגדי פרכוס בזמן של עד שעה מפרכוס ראשון נרשמו נטל הפרכוס ומספר הפרכוסים הנמוך ביותר (p=0.029 ו-p=0.035, בהתאמה). מתוך כלל הנבדקים, 258 (54.7%) קיבלו טיפול נוגד פרכוס במהלך תקופת המחקר. 40 מתוכם אשר היו ללא הוכחה ב-EEG טופלו אך ורק בזמן הניטור ב-EEG.י11 מטופלים אשר היו עם הוכחה ב-EEG לא טופלו כלל בתרופות נוגדות פרכוס.
תוצאות מחקר זה הדגימו כי נראה שישנה חשיבות לתזמון הטיפול עם תרופות נוגדות פרכוסים ביילודים עם פרכוסים נאונטולוגיים. החוקרים קוראים לביצוע מחקרים נוספים לשם אישוש הטענה. כמו כן, נדרש שיפור באבחון ובטיפול בפרכוסי ילוד.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה