במחקר שהתפרסם בכתב העת The Journal of Clinical Endocrinology and Metabolism נמצא כי טיפול עם לנבטיניב במינון התחלתי של 18 מ"ג/יום בסרטן בלוטת התריס שעמיד לטיפול ביוד רדיואקטיבי לא הביא לנחיתות מבחינת יעילות או להפחתה ברעילות בהשוואה לטיפול השגרתי המתחיל במינון של 24 מ"ג/יום.
עוד בעניין דומה
לנבטיניב הינו מעכב קינאזות המאושר לשימוש לצורך טיפול בסרטן ממוין של בלוטת התריס שעמיד לטיפול עם יוד רדיואקטיבי (radioiodine-refractory differentiated thyroid cancer- RR-DTC), במינון התחלתי של 24 מ"ג/יום. במחקר זה החוקרים בחנו האם מינון התחלתי נמוך יותר של 18 מ"ג/יום - ייתן תוצאות שוות מבחינת יעילות עם הפחתה בתופעות הרעילות.
במחקר זה נבדקים עם RR-DTC הוקצו אקראית לקבלת לנבטיניב במינון של 24 או 18 מ"ג/יום. תוצא היעילות העיקרי היה שיעור התגובה האובייקטיבית בשבוע 24 לטיפול (Objective Response Rate- ORRwk24).
יחס השיעורים של גבול אי-הנחיתות עמד על 0.4. תוצא הבטיחות העיקרי היה תדירות של תופעות לוואי (Treatment-Emergent Adverse Events- TEAE) בדרגה 3 ומעלה, החל משבוע 24. הגידולים הוערכו בעזרת RECIST v1.1. החוקרים ניטרו ורשמו את תופעות הלוואי.
תוצאות המחקר הדגימו כי ORRwk24 עמדו על 57.3% (רווח בר-סמך של 46.1-68.5) בקבוצת הטיפול עם לנבטיניב במינון 24 מ"ג/יום ועמדו על 40.3% (רווח בר-סמך של 95%, 29.3-51.2) בזרוע הטיפול עם מינון של 18 מ"ג/יום, עם יחס שיעורים (18/24 מ"ג) של 0.5 (רווח בר-סמך של 95%, 0.26-0.96).
החל משבוע 24, שיעורי TEAE בדרגה 3 ומעלה עמדו על 61.3% בזרוע הטיפול עם מינון של 24 מ"ג/יום ו-57.1% בזרוע הטיפול עם מינון 18 מ"ג/יום, עם הפרש של -4.2% (רווח בר-סמך של 95%, -19.8 עד 11.4).
מסקנת החוקרים היתה כי טיפול עם לנבטיניב במינון התחלתי של 18 מ"ג/יום לא הציג אי נחיתות בהשוואה לטיפול במינון התחלתי של 24 מ"ג/יום, כפי שהוערך על בסיס ORRwk24 במטופלים עם RR-DTC.
תוצאות המחקר הדגימו הפרש קליני משמעותי ב-ORRwk24. פרופיל הבטיחות היה שווה בשתי קבוצות הטיפול, ללא הבדל קליני משמעותי ביניהן. תוצאות אלו תומכות בהמשך טיפול עם לנבטיניב עבור מטופלים עם RR-DTC לפי מינון התחלתי של 24 מ"ג/יום ותיקון מינון לפי צורך.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה