מטרת המחקר הנוכחי היתה להעריך את הסיכון לאירוע של שבץ, אירוע מוחי חולף ואובדן ראייה חד עיני חולף לפני ואחרי חסימה של העורק המרכזי של הרשתית במטופלים אשר אובחנו עם חסימה של עורק הרשתית המרכזי באולמסטד, מינסוטה, בין 1976 ל-2016.

מחקר זה היה מחקר רטרוספקטיבי, מבוסס אוכלוסיה, שבו נכללו מטופלים אשר התגוררו במחוז אולמסטד, מינסוטה ואובחנו, לפי קוד, עם חסימה של עורק הרשתית המרכזי בין 1976 ל-2016. כמו כן, תועדו מקרים חדשים של חסימה של העורק וכן אירועים של שבץ, אירוע מוחי חולף ואובדן ראייה חד-עיני חולף שהתרחשו עד 15 ימים לפני ואחרי התיעוד של חסימת העורק המרכזי של הרשתית. התוצא הראשי היה היארעות של כל אחד מאותם אירועים בטווח של 15 ימים לפני ואחרי אירוע החסימה של העורק.

במהלך המחקר זוהו 89 מטופלים עם חסימה של עורק הרשתית המרכזי, ובכך התקבל שיעור היארעות שנתי של 2.58 ל-100,000 (רב"ס 95% - 2.04-3.11). עוד נמצא כי הגיל החציוני להיארעות החסימה בעורק המרכזי של הרשתית היה 76 (טווח – 46-100). בבחינת המאפיינים הדמוגרפיים נמצא כי 56.2% היו נשים וכי 89.9% היו לבנים.

תוצאות המחקר הראו כי ב-15 הימים לפני ואחרי אירוע החסימה של עורק הרשתית המרכזי, היו 2 אירועים של שבץ איסכמי (2.2%), אירוע אחד (1.1%) של שבץ המורגי, 2 (2.2%) אירועים מוחיים חולפים ו-9 (10.1%) אירועים של אובדן ראייה חד-עיני חולף.

כמו כן, נמצא כי החל משנת 1999, 15 מתוך 45 המטופלים עברו בדיקת MRI בטווח של חודשיים מחסימת עורק הרשתית המרכזי. מתוך אותם 15 נמצא כי ל-1 (6.7%) הייתה עדות להגבלה אסימפטומטית בדיפוזיה ול-9 (60%) היה אוטם רחוק.

ממחקר מבוסס אוכלוסיה זה עולה כי הסיכון לשבץ איסכמי סימפטומטי הוא 2.2% בטווח של 15 ימים לפני ואחרי חסימה של עורק הרשתית המרכזי. שיעור זה נמוך מעט משיעורים שהתקבלו ממחקרים במרכזים שלישוניים. מידע זה צריך להישקל בהמלצות בפרקטיקה בהקשר של דחיפות המעקב הנוירווסקולרי במטופלים עם חסימה חריפה של עורק הרשתית המרכזי.

מקור:

Chodnicki K. et al. Ophthalmology (2022). https://doi.org/10.1016/j.ophtha.2021.07.017

הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה