גישת הטיפול Total neoadjuvant therapy - TNT הפכה למקובלת בטיפול בגידולי רקטום. הכוונה למתן טיפול קרינתי (קורס קרינה קצר או קורס ארוך עם פלואורופירימידין) וכן טיפול כימותרפי (בשילוב מבוסס אוקסליפלטין) לפני ניתוח כריתת הגידול. לגישת טיפול זו מספר יתרונות על פני גישה של טיפול קרינתי מקדים-ניתוח-טיפול כימי משלים:
עוד בעניין דומה
- טיפול סיסטמי מוקדם במחלה מיקרו-מטסטסטית
- הפחתת תופעות לוואי
- עליה בהיענות לטיפול
- עליה בשיעור התגובה המלאה pathological complete response (pCR)
- עליה בשיעור השגת שוליים נקיים בניתוח R0
- בחירת חולים שלא יזדקקו לניתוח כלל או יזדקקו לניתוח מקומי בלבד.
לשיטה זו יש גם חסרונות:
- טיפול יתר overtreatment וטוקסיות לא מוצדקת בחולים שהם בסיכון נמוך-בינוני
- עיכוב תאריך ניתוח בחולים בהם לא הושגה תגובה לטיפול
מבחינת רצף הטיפול TNT קיימות שתי אופציות: מתן קרינה קודם ואח"כ כימותרפיה, מתן כימותרפיה קודם ואח"כ קרינה.
השוואה ישירה של 2 אופציות אלה "ראש בראש" מבוצעת בשני מחקרים: OPRA בארה"ב (Garcia-Aguilar J, Patil S, Kim JK, et al. Preliminary results of the organ preservation of rectal adenocarcinoma (OPRA) trial. J Clin Oncol. 2020;38(15 suppl):4008-4008) ו-CAO/ARO/AIO-12 בגרמניה.
תוצאות ראשוניות של מחקר CAO/ARO/AIO-12 הוצגו ב-2019 (Fokas E, Allgäuer M, Polat B, et al; German Rectal Cancer Study Group. Randomized phase II trial of chemoradiotherapy plus induction or consolidation chemotherapy as total neoadjuvant therapy for locally advanced rectal cancer: CAO/ARO/AIO-12. J Clin Oncol. 2019;37(34):3212-3222) והראו כי בזרוע שקיבלה קרינה קודם הושגו שיעורי תגובה מלאה מעט טובים יותר pCR 17% vs 25%; combined pCR + cCR: 21% vs 28%) והיענות טובה יותר לטיפול הקרינתי אם כי היענות פחותה לטיפול הכימותרפי.
בעדכון שפורסם ב-JAMA Oncology נכלל עדכון אחרי מעקב חציוני של 43 חודשים (ומינימום 36 חודשים). הוצגו נתוני DFS, תופעות לוואי כרוניות, איכות חיים, ושיעור אי שליטה בסוגרים. כזכור השתתפו במחקר 311 חולים עם גידול רקטום בשלב T3-4 N neg/pos.
תכנון המחקר:
ההישרדות ללא הישנות המחלה 3 years DFS הייתה זהה בשתי הזרועות: 73% (95% CI, 66%-80%) vs 73% (95% CI, 66%-80%) HR, 0.95; 95% CI, 0.63-1.45; P = .82. לא נמצאה תת קבוצה ספציפית בה גישה אחת הייתה עדיפה על השנייה.
שיעור החזרה המקומית ב-3 שנים היה זהה בשתי הזרועות: 6% (95% CI, 2%-10%) vs 5% (95% CI, 1%-9%) HR, 0.81; 95% CI, 0.30-2.18; P = .67.
שיעור החזרה הגרורתית ב-3 שנים היה זהה בשתי הזרועות:
18% (95% CI, 12%-24%) vs 16% (95% CI, 9%-22%) HR, 0.84; 95% CI, 0.50-1.43; P = .52.
ההישרדות הכללית הייתה זהה בשתי זרועות הטיפול:
92% (95% CI, 88%-97%) vs 92% (95% CI, 88%-97%) HR, 1.10; 95% CI, 0.53-2.27; P = .81.
לא נצפה הבדל גם בתופעות הלוואי הכרוניות דרגה 3-4, באיכות החיים, בצורך במרככי צואה ובשיעור חוסר השליטה בסוגרים.
מחברי המאמר מציעים כי מתן קרינה קודם ואחריה כימותרפיה עשוי להיות רצף טיפול TNT המועדף אם שימור איברים הוא בראש סדר העדיפויות. רצף זה הביא לשיעורים גבוהים יותר של pCR מבלי להתפשר על DFS, רעילות או איכות חיים.
כעת במחקר ACO/ARO/AIO-18.1 "ראש בראש" 2 פרוטוקולי קרינה מקדימה: פרוטוקול קצר מול כימו-קרינה ארוכה. (Short-course radiotherapy versus chemoradiotherapy, followed by consolidation chemotherapy, and selective organ preservation for MRI-defined intermediate and high-risk rectal cancer patients. ClinicalTrials.gov identifier: NCT04246684.)
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה