ידוע כי התנועה לטיפול פליאטיבי ובמסגרת הוספיס התרחבה באופן משמעותי בארצות הברית מאז שנות השישים. טיפול סוף החיים ביילודים בפרט, הינו תחום עיסוק מתפתח המחייב את הצוותים הרפואיים לתמוך ביילודים סופניים ובני משפחותיהם ולמזער את הסבל הכרוך בסוף חייו של היילוד. החוקרים ביקשו לסכם באופן שיטתי את נקודות המבט של חברי הצוות הרפואי הקשורות לשאלת סוף החיים, על מנת לזהות צרכים פוטנציאליים ולתת כיווני מחקר עתידיים.
עוד בעניין דומה
החוקרים סקרו באופן שיטתי את הספרות העוסקות בנקודות המבט של אנשי הצוות הרפואי, בכל הנוגע לטיפול סוף החיים ביילודים, החל משנת 2009 ועד 2020. הסקירה נעשתה בהתאם להנחיות של PRISMAי(Preferred Reporting Items for Systematic Reviews and Meta-Analyses). החוקרים הגדירו כי המאמרים שייכללו בסקירה צריכים להתמקד במפורש בנושא נקודת המבט של אנשי הצוות הרפואי כלפי טיפול סוף החיים ביילודים, עליהם להיות מפורסמים במקורות אקדמיים שעברו ביקורת עמיתים ולהתמקד בטיפול בארצות הברית.
החוקרים איתרו 33 מאמרים העונים על כל קריטריוני ההכללה. הם דיווחו כי הספרות הקיימת מכסה באופן כללי גישות אישיות של אנשי צוות רפואי, חוויות במתן טיפול, גישות ומכשולים בטיפול וצרכים הקשורים לחינוך ולהכשרה. כמו כן, נראה כי החוויות של רופאים, עוזרי רופא, אחיות מוסמכות ואחיות באופן כללי קיבלו דגש מיוחד, בעוד שאין כמעט התייחסות לאנשי צוות נוספים המעורבים בעבודה זו (למשל עובדים סוציאליים, פיזיותרפיסטים).
החוקרים הגיעו למסקנה כי מחקרים בעתיד צריכים להתמקד בפיתוח ובדיקה של התערבויות, שמטרתן להכשיר ולתמוך באנשי הצוות הרפואי המטפלים ביילודים בסוף חייהם, לצד התייחסות למכשולים בפיתוח וביישום הצוות הפליאטיבי הנאונטלי וההנחיות במוסדות השונים.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה